פסק-דין בתיק ה"פ 4031/05

זוהי בקשה לביטול פסק בורר שניתן ביום 10.2.04 על ידי עו"ד יצחק ננר.

1.         סיפור המעשה הוא מורכב, והבוררות מתנהלת מזה תקופה ארוכה, אך אין צורך להידרש לכל פרטי העניין ומורכבותו. די לציין כי בין המבקשת, כפר רות מושב עובדים להתישבות חקלאית בע"מ ("המבקשת") לבין המשיבה, נופי כפר רות בע"מ ("המשיבה"), השתכלל בשלהי שנת 1990 הסכם, אשר נועד, בין היתר, להעלות את רמת החיים של חברי המבקשת, להרחיב את תשתיות הישוב, להוסיף יחידות דיור משפחתיות ומבני ציבור ולשפר את רמת השירותים הציבוריים המוענקים לחברי המבקשת (פסק הבורר, ע' 1). לא חלף זמן רב, ובין הצדדים התגלעו חילוקי דעות, דבר שהוביל להליכים שונים ובהם הליכי בוררות, החל מראשית שנת 1992.

2.         לאחר תחילת הליכי הבוררות בין הצדדים, בגדרה של ישיבת בוררות שנערכה ביום 17.2.93, הגיעו הצדדים לכלל הסכמה נוספת. הסכמה זו הגדילה את התמורה שלה היתה זכאית המשיבה על פי ההסכם משנת 1990. הסכמה זו מכונה "התוספת להסכם", קיבלה תוקף של פסק בורר באותה ישיבה ("פסק בוררות - תוספת").

3.         פסק הבוררות - תוספת זכה גם לאישור של בית משפט זה (כב' השופט ברנר) ביום 17.11.93 (ה"פ 212/93, נספח ט' לתשובת המשיבה). על דברים אלה חזר בית המשפט גם בהזדמנות אחרת בה התבקש אישורו של פסק ביניים נוסף. בית המשפט קבע כי "לתוספת הזו ניתן אישור של הבורר ופסק זה - כמו שני קודמיו - אושר גם הוא על ידי בית המשפט באין התנגדות".

4.         אישור זה לא מנע ממספר חברים במבקשת לפנות, בשנת 1994, לבית משפט בתובענה שהוגשה בדרך של המרצת פתיחה, כאשר המבקשת והמשיבה היו בעלות דין באותו הליך. אותם חברים טענו כי התוספת להסכם נחתמה תוך חריגה מסמכות ובניגוד לתקנון המבקשת. בית המשפט (כב' השופטת חיות) דחה את התובענה, לאחר שהועברה למסלול רגיל, וזאת על יסוד הקביעה כי מדובר "בהתקשרות חוזית בין האגודה [המבקשת] לבין נופי רות [המשיבה], התקשרות המגולמת בזיכרון הדברים ובהסכמות שבאו בעקבותיו. בהתאם לעקרון לפיו האגודה הינה אישיות משפטית נפרדת מחבריה, אין ההתקשרות החוזית האמורה יוצרת יריבות ישירה כלשהי בין המשיבים - כחברי האגודה - לבין נופי רות - שהינה הצד השלישי שעמו התקשרה האגודה" (עמ' 10 בפסק דין מיום 24.3.98, בקשה לביטול הפסק נספח ו' 3).

5.         בינתיים, ניתן על ידי הבורר פסק הדין הסופי, ועתה עותרת המבקשת לביטולו. אבן הפינה של בקשת הביטול היא אחת; המבקשת טוענת כי החתימה על התוספת להסכם נעשתה שלא כדין, והחותמים לא היו מורשים להתחייב בשם האגודה [המבקשת]. המבקשת איננה מסתירה כי זהו הטעם היחיד לבקשתה, ומסבירה כי:

הבסיס לבקשה זו נמצא בשאלה האם היו חותמי התוספת מורשים להתחייב בשם האגודה, אם לאו, והתשובה לשאלה זו הינה המפתח לפסק דין בבקשה זו.

מכאן שכתב הטענות של המבקשת כמוהו כמזוודה בעלת תחתית כפולה; על פניו מדובר בתקיפת פסק בורר שניתן ביום 10.2.04. בפועל מבקשים לבטל פסק בורר חלקי שאושר מזמן.

6.         בדיון שנערך ביום 22.9.05 הבהרתי למבקשת כי השאלה אותה היא מעלה איננה פשוטה, וזאת נוכח העובדה כי התוספת להסכם אושרה על ידי בית משפט כפסק ביניים בבוררות. בנסיבות אלה, הוצאת פסק דין סופי איננה מאפשרת לשוב ולבחון את אותם יסודות בפסק הדין שכבר אושרו על ידי בית משפט בהליכים קודמים. אישורו של פסק הדין על ידי בית המשפט מיצה את סמכויות בית המשפט בעניין זה. אין מדובר בהחלטה אחרת בבוררות, אותה לא ניתן לאשר ושאת השאלה שביסודה יכול הבורר לשוב וללבן בהמשך הבוררות. מדובר בפסק בוררות חלקי, ומשעה שאושר על ידי בית המשפט, לא ניתן לשוב ולבקש את ביטולו בהמשך הדרך.

7.         המבקשת ביקשה שהות לאפשר לה להתייחס לשאלות אלה בכתב. בתגובתה, הסבירה  המבקשת כי היא "מסכימה לדעתו של בית המשפט הנכבד שאין הוא רשאי להתערב בפסק דין סופי". המבקשת הסבירה, עם זאת, כי היא הגישה תביעה "לביטול פסק הדין שנתן תוקף לפסק הבורר החלקי אשר בניגוד לעובדות שהוצגו בפני כב' הבורר ובניגוד לסמכותו, הכשיר את התחייבות ה"ה דנון ומלכה בשם התובעת [המבקשת] מקום בו התובעת [המבקשת] מעולם לא הרשתה להם להתחייב בשמה". על רקע זה סברה המבקשת כי "מתעורר קושי משפטי להכריע בבקשה זו [לביטול פסק הבורר]". נראה כי המבקשת סברה כי ראוי להשהות את ההחלטה בבקשה לאישור פסק הבורר "עד שבית המשפט המחוזי יכריע בתביעה לביטול פסק דינו של כב' השופט ברנר".

8.         טענות המבקשת אינן טענות של ממש. למעשה, מודה המבקשת כי אין בידיה מנוף לתקוף את פסק הבורר כל עוד עומד על מכונו פסק הדין שאישר את פסק הבוררות - תוספת. העובדה שהמבקשת תוקפת את אותו פסק דין ומבקשת להפוך אותו על פיו, אינה הצדקה למניעת אישור פסק הבורר. הטענות שמעלה המבקשת הן טענות מעשיות, אשר ניתנות לפתרון בלא צורך להימנע מהכרעה בהליך זה. המבקשת יכולה, בגדרה של התביעה בה היא מבקשת לבטל את פסק הדין שנתן תוקף לפסק הבוררות - תוספת, לבקש גם את ביטולם של כל פסקי הבורר המבוססים על אותו פסק דין כסעד נגרר. כמו כן יכולה המבקשת בגדרה של אותה תביעה לבקש סעדים זמניים אשר ימנעו שינוי מצב לרעה מהסוג שהיא טוענת לו.

לעניין זה, אין מקום לשקול כעת את שיקולי ההצלחה של המבקשת, אשר היא נאחזת בהם כטעם לדחיית הדיון בבקשה לאישור פסק הבורר. יחד עם זאת, לא ניתן שלא להעיר כי לפחות החל ממועד מתן פסק הדין בתביעה שהוגשה על ידי חברים במבקשת, ואשר כללה טענה בנוגע לחוסר סמכות, היו כל העובדות בידי המבקשת וחבריה, ומשעה שהם לא עשו דבר, ספק אם  ניתן היה לעכב את הדיון בתיק זה על יסוד טענת סיכויי הצלחת המבקשת, גם אם נניח כי שאלה זו היא רלבנטית לשאלת אישור פסק הבורר.

התוצאה היא שאני דוחה את הבקשה לביטול פסק בורר, ומאשר את פסק הבורר.

אני מחייב את המבקשת בהוצאות הליך זה בסכום של 15,000 ש"ח. הסכום כבר כולל מע"מ.

ניתן היום כ"ב בחשון, תשס"ו (24 בנובמבר 2005) בהיעדר הצדדים.

המזכירות תמציא העתקים לב"כ הצדדים.

  התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: